<h1>ספר התרומות שער י"ד חלק א'</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ועתה נחזור לפרש המקומות האחרים שנזקקין ומכריחין אותן לפרוע חוב אביהן. והם שלשה דרכים, אם מת תוך זמן כיון דקיימא לן כריש לקיש דלא עביד איניש דפרע בגו זמניה הוה ליה כחייב מודה. אי נמי שמתיה ומית בשמתיה או שחייב מודה וצוה בחוליו, בהא גובה ואפילו מן הקטנים ובלא שבועה. והאי דלא אמרינן בגמרא [ב"ב קע"ד ע"ב, ערכין כ"ב ע"א] איכא בינייהו שחייב מודה א"נ שמתוה א"נ תוך זמן, משום דההיא שמעתא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע היא ואינהו סברי כאביי ורבא דפליגי על ריש לקיש בהשותפין, וכן כולה סוגיא דשום היתומים דלא מתרצינן למתניתין בתוך זמן לרב פפא ולרב הונא היא. וממילא שמעינן דגבי מיניהו אף בלא שבועה, דכיון דלא עביד דפרע בגו זמניה ליכא למיחש לא לשובר ולא לצררי. ובדין הוא דיכיל למימר בפרק השותפין ואע"ג דאמר מר אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים וכו', אלא רבוותא קמ"ל דאפילו משבועה מפטרי בהכי, ואלו היה חשש בדבר כלל מידי שבועה לא נפיק. ולא תיקשי עלך כתובת אשה דאתמר בה [ערכין כ"ב ע"א] משום חינה ואפילו הכי צריכה שבועה [גיטין ל"ד ע"ב], אע"ג דלא נתנה לגבות מחיים, דהתם אימר סמוך למיתה אתפסה צררי, דזמניה הוה. והכי מוכח בפ"ק דב"מ [ז' ע"ב] דגביא כתובה בעודה תחתיו דגרושה גביא בלא שבועה ולא חיישינן לצררי ואפילו בנפולה. וכן פסק ה"ר משה ז"ל בספר משפטים פרק י"א שבשלשתן גובין מן היורשין בלא שבועה. ויש חולקין בסברא זו ואומרים דמן קטנים לא גבי אלא בשבועה. ויש שהורו שאינו גובה מהן כשמת תוך זמן אפילו בשבועה. וחזו לה מההיא דערכין ומההיא דגט פשוט דאמרינן איכא ביניהו דשמתוה ומית בשמתיה א"נ בשחייב מודה, ולא נקט דמית בגו זמניה. ומסתברא דחדא מיניהו נקט והוא הדין לאחריני. וכתבי רבנן קשישי דאע"ג דאמור רבנן המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתבעו פחות משלשים יום, כדאיתה במסכת מכות [ג' ע"ב], אפילו הכי אם מת תוך שלשים יום לא מדמינן להו לתוך זמן אלא אמרינן דילמא פרעיה ולא גבי מיורשין קטנים.
<h2>דף קד:</h2>
וכן יש דברים שנזקקין להם אע"פ שהן קטנים, והוא כגון שהפקידו עסק ביד אביהם וההוא עיסקא אתברר בסהדי דאיתיה בעיניה, בהא גבינן ליה אפילו מיתומים קטנים, וכדאיתא בפרק המקבל [ב"מ ק"ד ע"ב] דאמרינן להכי קרו ליה עיסקא שלא יעשה מטלטלין אצל בניו. וכן פסק רבינו האיי ז"ל בתשובתו.
